נפטרו זקני ירושלים, והלכו להם; וזקני אותה העיר מביאין "עגלת בקר, אשר לא עובד בה, אשר לא משכה, בעול" (דברים כא,ג), ואין המום פוסל בה. ומורידין אותה "אל נחל איתן" (דברים כא,ד); "איתן" כמשמעו, קשה. אף על פי שאינו איתן, כשר. ועורפין אותה בקופיס מאחריה. ומקומה אסור מלזרוע ומלעבוד; ומותר לסרוק שם פשתן, ולנקות שם אבנים.
[Aussitôt que] les anciens de Jérusalem ont pris congé et sont partis, les anciens de cette ville apportent une génisse qui n’a pas [encore] tiré au joug. Un défaut ne la rend pas impropre [à cet effet]. On la fait descendre dans une vallée [dont le sol est] eitan. Eitan, suivant son sens [littéral] : « dur ». [Mais] même si [le sol] n’est pas dur, il est valable. On lui brise la nuque avec un couperet, par derrière. [Sur] son emplacement, il est interdit d’ensemencer et de travailler [la terre], [mais] il est permis d’y carder du lin et d’y tailler des pierres.
